חדושי הרא"ה על כתובות ס״א

1 שלש אינה מצעת את המטה. הא שארא עבד' כלו' עושה בצמר אמאי ותימא לי' איית' לך איתתא אחריתי לארחי ופרחי פיר' דהא גבי שתים נמי קשיא לן אמאי לא מיפטרא דהא מציא אמרה לי' אית' לך איתתא אחריתי דקיימא בחריקאי לגמרי דעבדא לדידך ולדידי' ומהדרינן לעיל משום דאיכא ארחי ופרחי הא לאו הכי דינא הוה דתיפטר לגמרי והיינו דקשיא לן הכא אשלישית דעביד חדא לארחי ופרחי ותיקום אידך בחריק' לגמרי דעבד' לדידיה ולדידה משום דאמר לה נפשי בית' כו' עד ואח' שמצאתה לו משלו:

2 ארבע יושבת בקתדרא ה"ג אמר ר' יצחק בר חנינא אמר רב הונא אע"פ שאמרו ארבע יושבת בקתדרא אבל מוזגת לו את הכוס ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו. ולא גרסי' ומצעת לו את המטה דהא יושבת בקתדרא וליכא למימר פריסת לבדין כדפרש"י ז"ל דלא הוה לי' למנקט לישנא דמתני' ואפשר דאגב אישתבוש סיפרי דלא גרסי' לו. אבל הנכון דגרסי' לו וה"פ דר' יצחק מטתו בלבד קאמר דהכי איתה בנסחי ומצעת לו את המט' ובמתני' ומצעת את המטה:

3 אמר רב יצחק בר חיננא כל מלאכו' כו' עד מזיגת הכוס כי הא דשמואל מחלפא לי' בידא דשמאלא אביי מנחא לי' אפומא דכובא. רבא אבי סדיא רב פפא אשרשיפא:

4 כתב ר"ח ז"ל כל הני מילי בימי ליבונה. אבל בימי נדותה אסור. ותמיהא לן מילתא דהא קיימא לן דכל זמן שלא טבלה הרי היא בנדות' לכל דבריה. ואפשר שהי' מנהג בידם שהיו טובל' בסוף נדה דאוריתא וימי ליבונה דהוי דרבנן לא הוי מחמרי בהו כולי האי הא לאו הכי וודאי לא שני לן בהו כלל. ואע"ג דאמרינן באותו תלמיד בימי לבוניך מהו אצליך. אפשר דאליהו בעי מינ' איידי דידע דההוא תלמיד לא נהג בהן כראוי אבל מדינא לא שני לן בהו כלל. ובספר היראים אמרו שלא אמרו אלא נטילת הכוס לפי שהוא דבר המרגיל אבל דבר אחר מותר. והכי מוכח מההיא דאמרי' כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ואסור ליטול ממנה כוס. וכן נראה שהרי לא הוזכר איסורו בשום מקום. ודעת רבי' נ"ר שהנטיל' אסורה בכל דבר. ומזיגת הכוס אסורה אפי' בלא נטיל' אלא אם כן הוא על ידי שנוי. וכן נראה מדאמרינן בההוא עובדא דההוא תלמיד שמא הבאת לו את הפך ונגע ביך. אלמא דהבאת הפך גופא אסור' ואע"פ שאפשר לדחות דהכי קאמר שמא מתוך שהבאת לו את הפך נגע ביך. ואנגיעה הוא דמיתסר ולא אנטילה. ובכגון זה אמרו המחמיר תבא עליו ברכה:

5 אמר רב יצחק בר חנינא אמר רב הונא הכל משהין בפני כו' עד חזאי רוח צרעת דפרחה עלי'. ומכאן יש ללמוד דסכנה היא לו ודנין אותו כעוברה שהריח' דלא סוף דבר עובר' אלא אפילו אינש דעלמא ואורחא דמלתא נקט וכאן וכאן מאכילין אותו הקל הקל ראשון עד שתתישב נפשו. הא דאמרינן אבל כופה ליתן תבן לפני בקרו ואע"פ שאמרו במסכת נדרים שאם נדר' שלא ליתן תבן לפני בקרו אינו יכול להפר. התם הוא במקום נדר דאע"ג דבעלמא כופה אהא עיקר שעבודא ליתי' אלא אשבע גופי מלאכות אבל שאר דברי' קטני' אע"פ שהיא חייבת לעשותן אינו עיקר השעבוד שלא יחול הנדר עליהן:

6 התלמידים יוצאין שלא ברשות איבעיא להו ברשות כמה ברשות כמה דיהב' לי' איהי רשות' אלא אורחא דמלתא כמה כלו' בשנתנה לו רשות סתם מן הסתם כמה הוא פטור. ומהדרינן אמר רב חדש כאן וחדש בביתו שנאמר הבא ויוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה שהיו הממונים לפרנס את המלך י"ב ששה מפרנסי' אותו בימות החמה וששה בימות הגשמים. וכולם מנו במקומן שנים והם מפרנסי' אותו כסדר הזה שהיו חדש אחד בביתם וחדש עם המלך ודרי' ליה מדכתי' הבאה והיוצאת ור"י אמר חדש כאן ושנים חדשים בביתו שנאמ' חדש יהיו בלבנון ושנים חדשים בביתו: